בן נין נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ ואח'

החלטה

המבקשת הגישה הודעת ערעור על החלטתו מיום 25.8.11 של כב' הרשם אדי לכנר אשר דחה את בקשתה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד.

בתאריך ה -3.10.11 הוריתי על הגשת עיקרי טיעון בערעור.

בתאריך ה29.11.11 הגישה המבקשת בקשה דחופה לעיכוב ההליכים, ביטול מועד הפינוי הקבוע ליום 5.12.11 , מהנימוקים המפורטים בבקשה.

ב"כ המשיבות הגיש תגובה בכתב לבקשה לעיכוב הליכים ומהנימוקים המפורטים בתגובה ובנספחים עותר לדחיית הבקשה.

הבוקר מסרה לי המבקשת, במסירה אישית, כתב תשובה לתגובת המשיבות בעניין עיכוב ההליכים.

ייאמר כבר עתה כי לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב הליכים ואף ראוי למבקשת כי תשקול עמדתה לגבי המשך הליכי הערעור.

פסק הדין שביטולו התבקש בפני הרשם הנכבד הינו פסק דין לפינוי. הערעור שבפניי מתייחס להחלטת הרשם שלא לבטל את פסק דין הפינוי שניתן במעמד צד אחד.

הבקשה לעיכוב הפינוי הוגשה לאחר שהרשם דחה ביום 23.11.11 את בקשתה של המבקשת להורות על עיכוב הפינוי. בהחלטתו אף ציין הרשם כי במסגרת ההחלטה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין ניתן עיכוב ביצוע של 30 יום כדי לאפשר לאחיה של המבקשת לקבלת סעד מביהמ"ש. עוד ציין הרשם כי לא השתכנע בדבר סיכויי הערעור להתקבל.

עיינתי בבקשות, בערעור ובכל הנספחים שהוגשו לתיק ע"י שני הצדדים ולא מצאתי כי המבקשת טוענת לזכויות בדירה מכוח עצמה אלא מסתמכת על הטענה לפיה בעל הזכויות בדירה הינו אחיה,שמכוחו הינה מתגוררת בדירה.

המבקשת ואף אחיה בתצהיריהם טוענים כי המבקשת לא פלשה לדירה אלא מתגוררת

בדירה מכוח רשות שקיבלה מאחיה להמשיך להתגורר בדירה לאחר שהאח עבר להתגורר

בנהריה.

לצורך הכרה בזכויותיו של האח בדירה הוא הגיש בביהמ"ש המחוזי בת"א המרצת

פתיחה בה עתר לביהמ"ש להצהיר על זכויותיו בדירה.

לטעמי צודק הרשם בהחלטותיו כאשר קבע שאם סבור אחיה של המבקשת שפעולת הפינוי של המבקשת מהדירה איננה כדין, עליו לבקש סעד זמני מביהמ"ש המחוזי שכן זכות המגורים של המבקשת בדירה נגזרת מזכויותיו של אחיה, ככל שיש לו זכויות כאלו. מאז הגשת המרצת הפתיחה חלף זמן רב לצורך הגשת בקשה לסעד זמני ולא מצאתי ואף לא נטען כי הוגשה בקשה כזו.

ברור כי למבקשת אל מול המשיבות אין זכות כלשהיא למגורים בדירה ולכן אף אין מקום לעכב את הליך הפינוי.

הכלל בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי הינו שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין או של ההחלטה שעליה מוגש הערעור ( תקנה 466 לתקנות סדה"א) .

בהתאם לפסיקה, כאשר מתבקש מביהמ"ש לעכב ביצוע עליו לשקול שני דברים : האחד- סיכויי הערעור להתקבל והשני- האם ייגרם נזק בלתי הפיך במקרה ולא יעוכב הביצוע. באשר לסיכויי הערעור, מבלי שהדבר ייחשב למסקנה מוחלטת וסופית, לא מצאתי שיש למבקשת סיכוי של ממש כי ערעורה יתקבל .

בנוסף לא מצאתי כי ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך אם תדחה בקשתה שכן אם וכאשר יוכרו זכויותיו של האח ע"י ביהמ"ש המחוזי יוכל לחדש את רשותו למבקשת להמשיך להתגורר בדירה. אין ספק כי פינוי המבקשת וחמשת ילדיה מהדירה יגרום לה מטבע הדברים לטרחה ועוגמת נפש וצורך למצוא דיור אחר אך המבקשת צריכה הייתה להביא זאת בחשבון עת נדחו בקשותיה ובמיוחד הבקשה מחודש אוגוסט 2011 לפיה נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין. טרחה זו לא מצדיקה עיכוב ביצוע ובמיוחד כאשר הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בפניי ביום 29.11.11 ובפניי הרשם כשבועיים לפני כן.